לראות את עצמך מול הקולות שסביבך

היא חייכה.

חיוך קצת עצוב.

אבל אחר כך צעדה חזרה לחדר ההלבשה עם הגלביה ביד – לא להתלבט עוד, אלא ללבוש.

היא שילמה בשקט, בלי לשאול לדעת איש.
ואז, כשהייתה כמעט בדלת, הסתובבה לרגע ואמרה:
אם היא תגיד שזה לא יפה עליי,
אני אגיד שזה לא בשבילה, אלא בשבילי.

והלכה.

אני עמדתי שם,
חשבתי על כל הנשים שבחרו אחרת,
ששמו את מה שאהבו בחזרה על הקולב,
ועברו לשחור, לגזרה "נכונה", לבגד שאין בו כלום חוץ מהסכמה.

היא לא שברה מוסכמה.
היא פשוט העדיפה להקשיב לעצמה.