משהו עם שרוול, שיכסה את זרועות ה״מלח פלפל״ המדלדלות. מסבירה לי ששמלות ללא שרוול, מותרות לצעירות בעלות זרועות חטובות בלבד. בודאי לא למישהי בת 50 כמוה. חושבת לעצמי שאני הרי בת 53 ומרבה ללבוש גופיות. אולי היא צודקת והגיע הזמן להפסיק. היא ממשיכה במסע ההשמצה העצמי. מחפשת משהו שלא ייצמד לתחת הענק שלה ומובן שחייב להיות כהה, כך שיסתיר את כל מה שצריך, כלומר אותה.
אני עובדת עם נשים. באמת חשבתי שהתרגלתי. כמות העלבונות וההשמצות שנשים חולקות לעצמן מול מראה, היא בלתי נתפסת. אני מלבישה אתכן באהבה, מתבוננת ורואה נשים יפות ומיוחדות. בתוך הרגע הזה, בו אני מתחילה לדמיין אתכן בשמלות השונות, מתחילה רשימת ההרשאות: גמדה, חייבת לרדת 10 קילו דחוף, אין לי ציצי בכלל, השדיים שלי מגיעים עד הברך, איזה ורידים מכוערים, חייבת להסתיר את הרגליים. הברכיים שלי מעוותות, צריכה משהו שיכסה, שיהיה כהה, חיוורת כמו מתה, זקנה, זה לצעירות… אני יכולה להמשיך עוד, אבל די. כפי שכבר אמרתי, חשבתי שהתרגלתי ובכל זאת, היה בה משהו שונה. הטון היבש, האופן בו ביטאה את המילים מבלי להניד עפעף, לא עזב אותי שעות אחרי שהלכה. תמיד מעציבה אותי ההבנה, שזה אכן מה שנשים מסוימות רואות כשהן מביטות במראה. תמיד מפריע לי שנשים בוחרות במילים כה קשות ואלימות כלפי עצמן ואני שואלת את עצמי מה אוכל לעשות כנגד.
אני נזכרת שוב בילדה אחת קטנה בג׳איפור, הודו. חלפתי על פניה בריקשה באחת מנסיעות העבודה ומשהו בה משך את תשומת ליבי, הפנט אותי. היא ישבה על אי תנועה במרכזו של כביש מאובק. לבושה בבגדים דהויים ומלוכלכים, יחפה. שערה שמנוני וסבוך. ניכר שלא סורק היום, או אתמול. גם לא שלשום. אוחזת שבר מראה. בידיים שחורות, מסדרת את שערה. מרוכזת כל כולה בבבואתה. אני מביטה בה ורואה את הבעת שביעות הרצון נפרשת על פניה. היא מתבוננת בעצמה במראה השבורה, מחייכת חיוך רחב ומין הסתם אומרת בליבה ״איזה יפה שאני״!
סוף סיפור, אותה אישה, קנתה לעצמה שמלת גלביה שחורה בהדפס ציפורים, מידה אקסטרה לארג׳. נראתה יפה בעיני והסכימה איתי שאין צורך במידה גדולה יותר. מתאמת איתי את הגעתה יומיים אחרי, היא מבקשת להחזיר. מספרת לי שבעלה טוען שהיא נראית ענקית בדבר הזה ונראה לה שהוא צודק.
אם את רוצה להגיד על עצמך משהו מכוער, מובטח לך שתמיד תמצאי מישהו שיעזור לך בכך לעיתים רבות הקרובים לך.
אני? אני ממשיכה ללבוש גופיות, יפה לי ממש:)
מסתכלת במראה, זוכרת את הילדה הקטנה מהודו, מחייכת ואומרת לעצמי בקול רם ״איזו יפה אני״.