האישה נלחמה על רכושה ועברה לאיטליה במהלך הגירושין, לאחר שהבינה שהתהליך יהיה ארוך ומיגע. היא עזבה את הבית, שכרה עורך דין במטרה לקבל כל מה שמגיע לה, ובילתה את זמנה באיטליה. הדבר היחיד שהטריף אותה ולא הירפה, תכולת הבית. במשך 40 שנה אספה באהבה כל פריט ופריט. האהבה שלה לדברי אומנות, הובילה אותה לגלריות שאיש לא הכיר. היא טיילה בשווקים ונסעה לפעמים למקומות רחוקים, להביא לעצמה עוד משהו שיקסים אותה במרחב המדהים שיצרה. כל דבר היה בעל ערך רגשי בעיניה. לכל פריט היה שם לכל חפץ היה סיפור. הוא, שידע כמה יקר לה אוסף חייה, הודיע לה אין ספור פעמים ששום דבר לא יוצא מהבית. לא נותרה ברירה. חברת ההובלות הגיעה בשעה עשר בבוקר. שישה גברים חסונים ארזו את הבית בזריזות וביעילות.עד הצהריים הכל היה על המשאית. היא השאירה לו את הבגדים שלו, מיטה לישון עליה ומזלג אחד למזכרת. כל השאר הועמס עוד באותו יום על מכולה ויצא לדרך לאיטליה כמובן. היא יצרה לעצמה חיים חדשים ונהנית מהם.