הרבה מאוד אלימות קיימת בעיסוק שלי ולמרות שהיא יומיומית כמעט, תמיד זה תופס אותי לא מוכנה, מטלטל, מערער, מעורר מחשבה.

היא הגיעה אלי בהפתעה. אני תמיד כותבת שמומלץ לתאם איתי הגעה מראש לחנות. למרות זאת, מאחר והייתה בסביבה ושמעה עלי מחברה, החליטה פשוט להגיע ולהציץ. היא אישה מרשימה, גבוהה. תספורת קצרה ואדומה, איפור קל, לבושה שכבות. ״גלביה שחורה בהדפס ציפורים״, חשבתי מיד. בול בשבילה. אני קמה אליה בחיוך ואז זה מגיע. בטון שקט, בלי שמץ ציניות או הומור, היא שואלת: ״יש לך מידות גם לפרות כמוני?״ עוצמת האלימות המילולית, מבלבלת אותי לרגע, אך אני מתעשתת מיד ועונה שהשמלות מגיעות עד המידה שלוש אקסטרה לארג׳ ולמעשה נראה לי שהיא צריכה מידה קטנה בהרבה. היא מסבירה לי שהיא לבושה שכבות ולכן אני מפספסת את המיימדים שלה. מבטיחה לי שהיא מכירה את הגוף הזה שלה וסביר להניח שאפילו המידה הגדולה לא תתאים. היא חייבת משהו ארוך, שיסתיר את הרגליים הלבנות שלה.